מוזיקה ופילוסופיה

אפלטון

אפלטון (בספרו "פוליטיאה") עוסק בשני מקצועות שמסייעים ליצירת האזרח המושלם – אלו התעמלות ומוסיקה. 

אריסטו

אריסטו  (בספרו "רפובליקה") מדבר על ארבע מקצועות – קריאה, כתיבה ואותם שניים שהועלו על ידי אפלטון. מוסיקה להבנתו לא רק מחנכת את האזרח, אלא בעלת תפקיד של הנאה.

 אריסטו עוסק ביכולת של המוסיקה לחקות רגשות אנושיים, להשפיע על קהל גדול  ולגרום לאותו קהל להזדהות עם המבצע.

אריסטו בעוסקו בקונספט של אמנות  ה"רטוריקה" דיבר על שלוש קטגוריות – אתוס, פאתוס ולוגוס. האתוס עוסק 

במהימנות או אמינות הרטוריקן. הפאתוס עוסק בהשפעה האמוציונאלית או המניפולציה הריגשית של הנואם והלוגוס ככזה 

עוסק בלוגיקה – ההיגיון של אותו טיעון.

אנטוני סטור

אנטוני סטור בספרו "מוסיקה ונפש" היטיב לתאר הרגשה  זו –

"אני בטוח, שאחת הסיבות להשפעתה העמוקה של המוסיקה נעוצה ביכלתה לארגן הפנימיות לכלל סדר והרמוניה… אמנם אין ספק שהמוסיקה מספקת לנו את אחת הדרכים להתרחק לזמן מה מהרעש וההמולה של העולם החיצון, אולם התרחקות זו מרעננת אותנו כי

היא מאפשרת לבחון תכנים נפשיים, למיינם ולארגנם לסדר משמעותי…"

לודוויג ויטנגשטיין

לודוויג ויטנגשטיין, לוגיקן ופילוסוף, אדם די מוזר כנראה, ניסה לטעון כי השפה נותנת לנו תמונה של העולם.  גבולות השפה הן גבולות 

המחשבה, כך טען – "מגבלותיה של שפתי מייצגות את מגבלותיו של עולמי" (מתוך טרקטטוס לוגי פילוסופי 1922). בנוסף טען כי "מה 

שאי אפשר לדבר עליו, עליו יש לשתוק".  למה הוא התכוון – לשם המחשה אף המושג "אלוהים" מתקשר לאותו מה שלא ניתן לדבר עליו

 (במונחיו של ויטניגשטיין) – אי אפשר לומר על אלוהים ולו כלום כי השפה מתארת מציאות בלבד – "ישנם דברים שאותם לא ניתן להביע במילים; הם מהווים את המסתורי" – על כן ויטניגשטיין אינו מבטל את המיסטי אלא טוען שלא שניתן לדבר עליו.

קלוד לוי שטרוס

קלוד לוי שטרוס, אנתרופולג, טען כי המוסיקה היא השפה היחידה שאפשר להבינה ואולם לא לתרגמה. לכן יוצר המוסיקה דומה לאל והמוסיקה כלשעצמה הינה הנושא המיסתורי ביותר בחקר האדם.